סוכנות הביטוח אופקים תבעה עובדת לשעבר בטענה כי גזלה ממנה לקוחות והעבירה אותם לסוכנות אמנון גור המתחרה, עוד בתקופת עבודתה באופקים. התביעה הופנתה גם לסוכנות המתחרה בטענה שהיא שותפה לקנוניה וצריכה לשאת באחריות לנזק.

בשלב ראשון בית הדין האזורי שחרר את הסוכנות המתחרה מאחריות-  אך בית הדין הארצי הפך את ההחלטה. בפסק דין שניתן החודש, בית הדין הארצי התערב בסכסוך שבין שתי החברות המתחרות וקבע כי גור גרמה במודע להפרת ההתחייבות של העובדת מול אופקים.

הפיצוי יהיה שלוש שנות הכנסה שנמנעו מאופקים מתיק הלקוחות. מומחה מטעם אופקים העריך את הפיצוי בכ 3- מיליון שקל. התיק חזר כעת לבית הדין האזורי לעבודה על מנת שיקבע את ערכו, בעזרת מומחה מטעם בית הדין.

בנוסף, בית הדין הארצי חייב את העובדת לשלם לאופקים 150 אלף שקל על הפרת תום הלב וחובות אמון כלפי המעסיקה שלה. זאת לעומת פיצוי של 45 אלף שקל שנקבע בבית הדין האזורי.

פנייה יזומה ללקוחות

העובדת שימשה במשך כעשור מנהלת תיקי לקוחות באופקים (אין לה רישיון של סוכן ביטוח). בנובמבר 2018 היא התפטרה בטענה להפרת תנאי עבודתה ובסמוך לכך החלה לעבוד בסוכנות גור. לפי אתר החברה, גור היא קבוצת הביטוח הגדולה בישראל שאינה בבעלות אחת מחברות הביטוח.

כשהעובדת החלה לעבוד באופקים, תיק הלקוחות שלה הוגדר כמורכב מתיקי ביטוח של לקוחות שהביאה איתה ולקוחות שתגייס במסגרת עבודתה בחברה. היא קיבלה שכר חודשי קבוע ובונוס בהתאם לרווחי תיק הלקוחות. הצדדים הסכימו כי על העובדת חלה חובה לשמור על סודיות ולהימנע מתחרות בסוכנות בתקופת עבודתה ושלוש שנים לאחר מכן.

התביעה שהגישה אופקים לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב נגד העובדת וסוכנות גור, על גזלה של לקוחות, התקבלה בחלקה הקטן. השופטת מירב קליימן דחתה, בהסכמת נציגי הציבור בהרכב, את הטענה לגזל מסחרי. היא קבעה כי העובדת תשלם 45 אלף שקל בשל הפרה של חובת הלב והאמון, מכיוון שעוד לפני שהודיעה על התפטרותה מאופקים באופן רשמי, היא פנתה באופן יזום ללקוחות שטופלו באופקים, עדכנה אותם כי היא עוברת לסוכנות אחרת וביקשה מהם לחתום על כתבי מינוי סוכן לטובת גור. התביעה נגד גור ונגד עובדת נוספת נדחתה.

אופקים עירערה לבית הדין הארצי לעבודה וטענה בין השאר כי פסק הדין נתן הכשר למעשה גזלה חמור שהביא לכך שאופקים איבדה באחת את תיק הביטוח שהיה שייך לה.

את פסק הדין כתב השופט אילן סופר ועליו חתומים גם השופטות לאה גליקסמן וחני אופק־גנדלר ושני נציגי הציבור. בפסק הדין נכתב כי העובדת הפרה באופן ישיר את החוזה בינה ובין המעסיקה וכי התנאי בהסכם העבודה שקובע אי־תחרות ושמירת סודיות הוא סביר ותקף.

נכתב כי העובדת נטלה נכס סחיר ומניב השייך לחברה — הגישה לכ – 200 לקוחות והמידע לגבי הפוליסות שלהם — והעבירה אותו לחברה מתחרה. היא ניצלה את קשריה האישיים עם הלקוחות על מנת לשדלם לעבור למתחרה, ממנה קיבלה תמורה המשקפת את הערך הכלכלי של המידע הזה.

בית הדין הארצי הקפיץ את הפיצוי של העובדת בשל הפרת תום הלב והאמון ל – 150 אלף שקל בשל חומרת המעשים. בנוסף, נקבע כי יש לשלול ממנה את פיצויי הפיטורים, אך היא תוכל לבקש

בבית הדין האזורי להתחשב בעניין זה בשל נסיבותיה האישיות.

עסקה לרכישת "נכס מניב"

לגבי סוכנות גור, נקבע כי התמורה הגבוהה שנתנה לעובדת מתיישבת עם כך שזאת הייתה עסקה לרכישת "נכס מניב" — תיק הביטוח ולקוחותיו — וליבת ההתקשרות הייתה הבאת הלקוחות החדשים. נקבע שהסוכנות המתחרה גרמה במודע להפרת החוזה של העובדת עם אופקים ולהפרת חובת תום הלב והנאמנות שלה.

בפסק הדין נכתב כי מעצם העובדה שהחברה המתחרה פתחה תיבת דואר אלקטרוני לעובדת עוד במהלך תקופת עבודתה באופקים, והעובדת פעלה להעברת לקוחות אליה בטרם הסתיימו יחסי עבודה בינה לבין אופקים — מחייבת את המסקנה שיש להטיל על גור אחריות לכך שהעובדת הפרה את החוזה מול המעסיקה.

אופקים זכאית לפיצוי עבור שלוש שנות הכנסה מתיק הלקוחות שנמנעו ממנה ושוויו ייקבע בבית הדין האזורי. החבות בפיצוי זה היא של העובדת ושל גור "ביחד ולחוד", כך שאופקים יכולה לבקש מגור את מלוא הסכום שייקבע (אותו היא מעריכה בכ 3- מיליון שקל ). יש לכך חשיבות לאור הודעתה של אופקים לבית הדין כי העובדת נמצאת בהליכי חדלות פירעון.

על פסיקות של בית הדין הארצי לעבודה אין אפשרות לערער, אך אפשר לעתור לבג"ץ נגד פסק הדין.

עורכת הדין נעמה שבתאי בכר, ראשת מחלקת דיני עבודה במשרד בכר שבתאי עורכי דין, שייצגה את אופקים ביחד עם עורכת דין דפנה פיש שליסלבג מסרה: "בית הדין הארצי לעבודה קבע

בפסק דין תקדימי ואמיץ שחברה לא תוכל לגזול תיק לקוחות ממתחרה שלה, גם לא בדרך של 'הבה נתחכמה לו' באמצעות גיוס תמים לכאורה של עובד שהגיע עם אותו התיק. מעסיק שינהג כך יימצא את עצמו מחויב לשלם פיצוי בערך שווי התיק ואז עליו להתמודד מול אותו עובד שגייס באשר לאופן תשלום הפיצוי. בנוסף, עובד שיפעל בדרך שכזו, וגם ינצל את תקופת סיום עבודתו כדי להכשיר את קליטתו במקום העבודה החדש, יחויב לשלם פיצוי למעסיק שלו על הפרת חובת הנאמנות למקום העבודה. המינוח 'תום לב' שזכה לעדנה מחודשת בפסיקותיו של בית הדין הארצי לעבודה, מחייב גם את העובדים במקום עבודתם ולא רק את המעסיקים. כך ראוי וכך רצוי".

עורכי הדין תמר קרת ואלעד לוי, שותפים במשרד נשיץ, ברנדס, אמיר אשר ייצגו את סוכנות הביטוח אמנון גור, מסרו: "אנו סבורים שבפסק הדין — שהפך מן היסוד פסק דין מבוסס על עובדות, ראיות והתרשמות מהעדים ומהמומחים של בית הדין האזורי לעבודה — יש מספר קביעות בעייתיות שעלולה להיות להן השפעה מצננת על חופש העיסוק ועקרון התחרות החופשית. אנו שוקלים להעמיד אותן לבחינה נוספת של בג"ץ. מכל מקום, בית הדין הארצי השיב את התביעה לבית הדין האזורי להמשך בחינת הנזק, אם נגרם, והסכום שבו נוקבת אופקים מופרך ואינו מבוסס".