תניית הגבלת אחריות בהסכמים , מאת: עו"ד ארז רזניק, שותף במשרד DLR

תניית הגבלת אחריות בהסכמים , מאת: עו"ד ארז רזניק, שותף במשרד DLR

מה משמעות סעיף זה ליצרן/ ספק/ נותן שירותים/ היועץ, מצד אחד, וללקוח עמו הוא מתקשר מהצד השני ?

סעיף הגבלת אחריות במהותו קובע כי גם אם היצרן/ הספק/ נותן השירותים/ היועץ יגרמו, במסגרת השירותים שניתנו על ידם או המוצר שסופק על ידם, נזק ללקוח, ואף אם אחריותם לנזק לא תהיה שנויה במחלוקת, עדין הם לא יחויבו כלפי הלקוח, אלא לנזקים שיקבעו בתניית הגבלת האחריות ועד לתקרה הכספית שתקבע במסגרתו.

לכאורה מדובר בסעיף מקומם ומנוגד לכל הגיון, למה להגביל אחריות של מזיק לנזקים שגרם ללקוח שלו ?

אלא שברבות השנים התפתחה הבנה ולפיה, לא יתכן מצב בו יצרן/ ספק/ נותן שירותים, יספק/ מוצר/ שירות/ ייעוץ בעלות של כמה מאות שקלים או אלפי שקלים או אף עשרות אלפי שקלים, אך יהיה חשוף לתביעה מצד הלקוח שלו, בגין נזק שגרם לו, לסכום עתק ולא מוגבל. בהתאם הנזק שיגרם.

לדוגמה, חברה המעניקה שירותי מחשוב לעסק, כנגד ריטיינר של כמה אלפי שקלים בחודש, ויום אחד השרת של העסק נפל וקרס וכל המידע של העסק נמחק/ נהרס. במקרה זה חברת המחשוב תהיה חשופה לתביעה של העסק בגין הנזק הישיר והעקיף שנגרם לו ואולי אף ללקוחותיו. חשיפה זו עלולה להגיע לעיתים למיליוני שקלים (אם נניח כי מדובר בעסק גדול עם אלפי לקוחות).

דבר זה יכול ליצור מצב שאותו יצרן/ ספק/ נותן השירות/ היועץ יתקשר בעסקה בהיקף תמורה מסוים עם לקוח, אך בשל טעות בתום לב שלו, אולי אף רשלנות מצידו, ימצא עצמו עומד מול תביעת ענק על נזק ישיר ועקיף שגרם ללקוח, שבסופה אם יפסיד בתביעה, יחוסל עסקו של אותו יצרן/ ספק/ יועץ/ נותן השירותים והוא יקלע לחובות עצומים בשל כך.

חשיפה שכזו, אם לא תהיה מוגבלת, תחייב את היצרן/ ספק/ יועץ/ נותן שירותים לנסות לגדר ולבטח את החשיפה, באמצעות רכישת פוליסות ביטוח יקרות מאד ולא פרופורציוניות לפעילותו, שייקרו מאד את מחיר המוצר/ השירות שניתן על ידו ללקוח, עד כדי כך שיהפכו מוצר ושירות זה ללא כדאי עבור הלקוח.

בשל כך מזה שנים רבות התפתחה פרקטיקה של הגבלת אחריות של יצרן/ ספק או נותן השירות. פרקטיקה שצמחה תחילה בהסכמי רישיונות לתוכנה ומתן שירותי מחשוב ובהמשך התרחבה כמעט לכל תחום אחר, ובכלל זה, להסכמי יצור והסכמי שירותים וייעוץ (למעט במקרים שהדין אוסר על הגבלת אחריות כאמור, כגון במקרה של עורכי דין).

כמובן שהצדדים צריכים להסכים, במסגרת ההסכם ביניהם, על קיומו של סעיף הגבלת אחריות כאמור, ובכלל זה, על תוכנו והיקפו. זו סוגיה משפטית מסחרית מורכבת שנדונה בין הצדדים כחלק מהמשא ומתן של ההסכם.

על אף שנדרשת כאמור הסכמת הלקוח לתנייה שכזו, בפועל קשה לראות היום ספקים ונותני שירותים, כמו למשל ספק תוכנה, אשר יסכימו להתקשר עם לקוח ללא סעיף זה.

סעיף הגבלת אחריות מורכב משלושה רכיבים מהותיים (לצורך העניין נתייחס מעתה והלאה רק לספק, אך האמור כמובן מתייחס גם ליצרן/ נותן השירותים/ יועץ וכו').

אלו שלושת המרכיבים של תניית הגבלת אחריות :

  1. על אלו נזקים תחול הגבלת האחריות ?
  2. מה תהיה התקרה של האחריות ?
  3. האם יהיו חריגים להגבלה ?

 

1. על אלו נזקים תחול הגבלת האחריות.
בעניין זה מקובל לחלק את הנזקים לשני סוגים: נזקים ישירים ונזקים עקיפים. כאשר נהוג שהספק לא יהיה אחראי לנזקים עקיפים אלא רק לנזקים ישירים.
מה ההבדל בין נזקים עקיפים וישירים ? זוהי שאלה טובה, שלא תמיד ניתן להשיב עליה בנקל והדבר תלוי במשתנים רבים.
ואולם, ככלל אצבע ניתן לאבחן נזק ישיר מנזק עקיף, כנזק שנגרם ישירות מהמעשה שגרם לנזק. דוגמה טובה לכך היא ספק שסיפק מערכת איטום למבנה בו מצוי עסק, שמהלך סופת הגשם הראשונה קרסה המערכת וגשם חדר למבנה העסק. הנזק הישיר הוא כל הנזק הישיר שנגרם לעסק ובכלל זה למבנה, לציוד ולסחורה של העסק. לעומת זאת, נזק עקיף הוא הנזק שנגרם כתוצאה מהשבתת העסק, כגון: אובדן הכנסות, אובדן רווח או פגיעה במוניטין העסק.
לעיתים קל יותר לאבחן מה הוא נזק ישיר ע"י קביעה של מה הוא נזק עקיף, כאשר כל מה שהוא לא נזק עקיף יחשב כמובן לנזק ישיר. נזק עקיף יהיה כאמור כל נזק שלא נגרם ישירות מהמעשה שגרם לנזק, המהווה נזק עקיף לגורם הנפגע. כמובן שנזק עקיף יכול להיות לפעמים גדול בעשרות מונים מהנזק הישיר. כאמור ככלל, הנזקים עקיפים יהיו נזקים כמו אובדן הכנסות, אובדן רווח, אובדן הזדמנות, פגיעה במוניטין, אובדן מידע ונזקים תוצאתיים דומים.

2 .תקרת האחריות
רכיב שני עליו צריך להסכים, במסגרת תניית הגבלת אחריות, הוא מה תהיה תקרת האחריות של הספק לנזקים שיגרמו. ברכיב זה קובעים הצדדים תקרה כספית שתהיה התקרה המקסימאלית שיוכל הלקוח לתבוע את הספק על נזקים שגרם לו.
הנוסחה המקובלת היא נוסחה המהווה פונקציה והיקש מהתמורה שמקבל הספק מהלקוח עבור המוצר או שירותיו. שכן כפי שהבהרנו קודם, ככל שהתמורה שמקבל הספק גבוהה יותר, הספק יהיה מוכן ליטול סיכון גדול יותר לגבי החשיפה שלו.
הנוסחה המקובלת היא כזו המגבילה את התקרה לתמורה שיקבל הספק מהלקוח לתקופה מסוימת. למשל התמורה שקבל הספק מהלקוח בתקופה של 12 חודשים אחרונים לפני קרות הנזק.
לעיתים התקרה אינה בנויה כנוסחה אלא כמספר קבוע המצוין בחוזה (למשל תקרה קבועה של 500,000 $), המהווה תקרה קבועה, ללא קשר לתמורה שתתקבל או לא תתקבל מהלקוח או לתקופת זמן. כמובן שגם תקרה זו אמורה להיות פרופורציונית להיקף התמורה הקבועה בהסכם ו/או הסיכונים הכרוכים בביצועו, מבחינת הספק.
לעיתים נכון לבחון אפשרות להתאים את גובה תקרת האחריות להיקף הביטוח הקיים אצל הספק (כגון: ביטוח אחריות מוצר או ביטוח אחריות מקצועיות וכו') ובאופן כזה, באפשרות הספק לגדר עצמו בצורה טובה מפני תביעות שמקורן באחריות מקצועית.
התקרה יכולה לחול על כל סוג נזק או אם פוטרים לגמרי את הספק מאחריות לנזקים עקיפים, היא תחול רק על נזקים ישירים. הכל בהתאם כמובן למו"מ בין הצדדים וההסכמות ביניהם.

3. החרגות
לצד הגבלת האחריות התפתחה בפרקטיקה גם רשימת חריגים אשר לגביהם לא תחול הגבלת אחריות של הספק לנזק שיגרום.
החריג הראשון והברור מאליו, הוא נזק שנגרם ע"י הספק בזדון. ההיגיון לכך ברור. אין הצדקה להגביל נזק שגרם צד בזדון, שכן יש לו שליטה מלאה על נזק כאמור.
חריגים נוספים הם נזקים שנגרמו עקב הפרה של חובת הסודיות של הספק או הפרה של התחייבויותיו בעניין הקנין הרוחני של הלקוח וצדדים שלישים. גם במקרה של שני נזקים אלו ההנחה היא שהספק יכול להימנע מהם, באמצעות נקיטת הצעדים הנכונים, לעומת הנזק הגדול שיגרם ללקוח אם יפר אותם הספק. במיוחד על רקע הרגישות הרבה שמייחס הלקוח למידע הסודי ולקנין הרוחני שלו.
נזק נוסף, שלעיתים נהוג להחריג, הוא נזק שמקורו בתביעת צד שלישי (ובכללם גם לקוחות של הלקוח). תביעה שמקורה במעשה או במחדל של הספק. ההחרגה נובעת מהנחה שללקוח אין הגבלת אחריות כלפי הצד השלישי, לנזקים שעלולים להיגרם להם ע"י הלקוח, ולכן אם כתוצאה ממעשה או מחדל של הספק, יגרם נזק לצד לשלישי והצד השלישי יתבע את הלקוח, יש לאפשר ללקוח לשרשר תביעה זו לספק. במקרה כזה יהיה זה לא נכון להגביל את אחריות הספק כלפי הלקוח לתקרה מסוימת או נזקים מסוימים, שעה שאחריות הלקוח לא מוגבלת באותו אופן כלפי צד שלישי.
חשוב לציין שיש מקרים בהם הדין עצמו מגביל את היכולת להחריג נזק. למשל במקרה של נזק לגוף, לגביו גם אם תוגבל האחריות בהסכם בין הספק ללקוח, הדין לא יפטור את הגורם שגרם לנזק הגוף מאחריותו לנזק זה.
עוד חשוב לציין כי לעיתים הסכמת הלקוח להעניק לספק פטור או הגבלה על אחריותו עלולה להיות לו לרועץ באם הנזק שנגרם מכוסה במסגרת ביטוח של הלקוח. שכן אז, עלולה חברת הביטוח לסרב לשפות את הלקוח בשל הפטור או הגבלת האחריות שהעניק לספק. חברת הביטוח יכולה לטעון שבעצם הסכמת הלקוח לתניית הגבלת אחריות בהסכם עם הספק, הגביל הלקוח את יכולתה של חברת הביטוח לחזור אל הספק לגבי הנזק, ולכן חברת הביטוח עשויה להתנער מהכיסוי ללקוח על נזק כאמור, למרות קיומה של פוליסה. בעניין זה מומלץ כמובן להתייעץ עם יועץ ביטוח מתאים.
אלו הם, על קצה המזלג, הנושאים העיקריים הנוגעים לתניית הגבלת אחריות.
תניה זו הינה בעל חשיבות ממעלה ראשונה לשם ניהול חשיפת הסיכונים של כל יצרן, בית תוכנה, ספק, יועץ או נותן שירותים. עוד נדגיש שמאחר ומדובר בנושא מורכב הן משפטית והן מסחרית, קיים הכרח לתת עליו את הדעת בעת ניהול המו"מ להתקשרות עם לקוח או כל צד המקבל שירותים ולהיות מודע לכל הסיכונים והחשיפות הקיימות לשני הצדדים בקשר לתנייה כאמור.

הכותב הנו שותף במשרד DLR ומומחה בתחום המשפט המסחרי ומלווה חברות מובילות בארץ ובעולם בעסקאות והתקשרויות מסחריות שונות.
http://dlrlaw.co.il/

 


דוד, לונגו, רזניק ושות' עורכי-דין

שתפו: