"תעשייה 4.0" הינה מגמה עולמית עדכנית, המכונה "המהפכה התעשייתית הרביעית". המדובר בתפיסה ארגונית חדשנית לניהול מפעל חכם ומודרני, באמצעות אוטומציה וחילופי נתונים בטכנולוגיות ייצור.
חשיבותה מתבהרת על ציר המהפכות התעשייתיות שקדמו לה:

"המהפכה התעשייתית הראשונה" התאפיינה במעבר של אוכלוסיות כפריות המתבססות על חקלאות לאורח חיים עירוני המתבסס על תהליכי ייצור תעשייתיים חדשים. מהפכה זו החלה במאה ה-18 באירופה ובצפון אמריקה, ובמהלכה החל השימוש המתרחב בכוח קיטור ופיתוח של מכונות ויצור מכאני.

"המהפכה התעשייתית השניה" מכונה גם "המהפכה הטכנולוגית" התרחשה בשנים 1870 – 1914, והתאפיינה בהרחבת התעשיות הקיימות, בצמיחתן של תעשיות חדשות (פלדה, נפט, חשמל) ובהמצאת פס הייצור והייצור ההמוני.

"המהפכה התעשייתית השלישית" ידועה גם בשם "המהפכה הדיגיטלית", החלה בסוף 1950 והואצה במיוחד בשנת 1980. תקופה זו התאפיינה בהתחלת עידן המחשבים, אינטרנט, טכנולוגיית מידע ותקשורת (ICT), ואוטומציה תעשייתית שבה רובוטים ומכונות החלו להחליף בני אדם על קווי הייצור.

"תעשייה 4.0", או "המהפכה התעשייתית הרביעית", היא שידרוג בתוך המהפכה התעשייתית השלישית ולאו דווקא התפתחות נפרדת, ומבוססת על המושג "מפעל חכם" הכולל מערכות סייבר פיזיות שיכולות לפקח על תהליכים במפעל. כך למשל, באמצעות האינטרנט (Internet of Things – IoT) נכסים פיזיים ומערכות יכולים לתקשר אלה עם אלה ועם בני אדם בזמן אמת. טכנולוגיות אחרות המהוות חלק מ"תעשייה 4.0" כוללות: ניתוח נתוני עתק (Big Data), מחשוב ענן, בינה מלאכותית, למידה ממוחשבת, רובוטיקה ועוד.

תפיסת "תעשיה 4.0" היא תוצאה של ההתפתחות המואצת בתחום הטכנולוגיה והמחשוב, אשר מציבה בפני התעשייה המסורתית אתגרים משמעותיים, המחייבים אותה להפנים ולהתמודד במהירות עם השינויים, ולהתייעל בתחומים השונים (הגדלת הפיריון, פיתוח מוצרים חדשים ושיפור חוויית הלקוח), והכל כדי לעמוד בתחרות הגלובלית.

לצד השינויים המתחוללים בתעשייה, צומחת המודעות לאיכות הסביבה.
העידן הראשון של איכות הסביבה מאופיין בצמיחת ההכרה בצורך בשימור משאבי הטבע, החי והצומח, שהחל במאה ה-19. מאמצי השימור כללו הקמת פארקים לאומיים במטרה לשמר ולהגן על חיות הבר, היערות והמשאבים הטבעיים.
העידן השני של איכות הסביבה התאפיין באקטיביזם סביבתי גדול שהתמקד בצריכת יתר, זיהום והשפעות שליליות אחרות על הסביבה, הקמת מנגנונים רגולטוריים לפיקוח סביבתי, וחקיקת חוקים בנושאי מניעת זיהום אוויר ומים, במאה ה-20.
העידן השלישי של איכות הסביבה החל בסוף המאה הקודמת, במהלכו בלטה פסגת כדור הארץ של האו"ם, שהסתיימה בהצהרת ריו המפורסמת (אג'נדה 21), והוא התאפיין בהענקת תמריצים מבוססי-שוק וביצירת מנגנונים להשגת יעדים סביבתיים, כגון צמצום פסולת האריזות, מאמצי מיחזור, תוכניות סחר בפליטות ועוד.
כיום אנו נמצאים בעיצומו של עידן רביעי של איכות הסביבה, המאופיין בשימוש בחדשנות ובטכנולוגיות פורצות דרך, כגון: מזל"טים, חיישנים, blockchain, ניתוח נתונים ובינה מלאכותית, במטרה להפחית את פליטת גזי חממה, את הזיהום הסביבתי, את צריכת המשאבים הטבעיים ואת ייצור הפסולת.
כך למשל, דו"ח של הקרן להגנת הסביבה (Environmental Defense Fund (EDF)), שפורסם השנה, בחן שבע טכנולוגיות חדשניות המסייעות בקידום של איכות הסביבה ובהן: ניתוח נתונים, בלוקצ'יין (Blockchain), טכנולוגיות אוטומציה, שיתוף טכנולוגיות, חיישנים, דה-מטריאליזציה (הפחתת שימוש בחומרים), תכניות התקנה ניידות. לפי הדו"ח, לטכנולוגיות יש פוטנציאל מובהק להוביל לשיפור ההגנה על הסביבה.
החידושים והטכנולוגיות, מניעים שתי מגמות בתעשיה ובאיכות הסביבה. בכך נוצרת הזדמנות חסרת תקדים לשילוב מלא של יעדים, הן עסקיים והן סביבתיים, בגופים תעשייתיים. בניגוד לתפיסה שהגדלת שורת הרווח סותרת את השמירה על איכות הסביבה, היום ברור שזו לא המציאות.
הרגולציה כבר עושה את הקשר בין הדברים. כך למשל, השנה צפויות להיכנס לתוקף בהדרגה ההוראות לעמידה בתנאי היתר רעלים בתחום ההגנה על מידע וסייבר, מטעם המשרד להגנת הסביבה. זאת, לצורך מניעת סיכוני סייבר העלולים לגרום לאירועי חומרים מסוכנים במפעל, ולהביא לפגיעה בסביבה ובבריאות הציבור. הרגולציה מחייבת יישום של מנגנוני הגנה מפני מתקפות סייבר, כגון :אמצעים לאבטחת רשת ואבטחת מידע בענן, מערכות הגנה פיזיות, ואמצעי בקרה בפסי הייצור.
יישום חידושים טכנולוגיים בתעשייה מוביל לא רק לשינוי פניה של התעשייה, ולשדרוג ההגנה על איכות הסביבה, אלא גם מציב הזדמנות חדשה שלא ניתן להתלם ממנה, לשינוי השיח עתיק היומין שבין אנשי התעשייה לבין פעילי איכות הסביבה.

---

ליפא מאיר ושות'