הסוגייה הזו זכתה למענה ראשון מזה יותר מ-25 שנים בתביעה החשובה ביותר לגבי ההגדרה של "שימוש הוגן" בעבודה המוגנת בזכויות יוצרים. בתביעה של גוגל נגד אורקל, פסק בית המשפט העליון של ארה"ב כי העובדה שגוגל העתיקה חלקים מפלטפורמת Java SE של אורקל עבור פלטפורמת האנדרואיד הניידת של גוגל היוותה שימוש הוגן ולפיכך, גוגל לא הפרה זכויות יוצרים.

התביעה משמעותית, משום שהיא מתווה כיוון לניתוח סוגיית השימוש ההוגן, במיוחד בחברות תוכנה בהקשר של שימוש בממשקי תכנות יישומים (API) של תכניות מחשב אחרות. החלטת בית המשפט ראויה לציון בשל ההתייחסות שלה להיבטי מדיניות ציבורית של חדשנות, וההשפעה שתיוודע לפסיקה על יצירתיות, וזאת בשונה מקריאה צרה של נוסח החוק הרשמי.

מה קרה כאן?

ב-2005 רכשה גוגל את אנדרואיד והשתמשה בה לפיתוח פלטפורמת תוכנה עבור מכשירים ניידים. גוגל העתיקה 37 ספריות מהממשק של ג'אווה, שהכילו 11,500 שורות קוד. ב-2010 תבעה אורקל (שרכשה בינתיים את סאן מיקרוסיסטמס) את גוגל על הפרת זכויות יוצרים. ה-APIs המדוברים היו במהותם קיצורי דרך של קוד שנכתב מראש. האם גוגל הייתה רשאית להעתיקם?

בית המשפט העליון קבע בהחלטת רוב, "כן!", הדגיש שאין להשתמש בזכויות יוצרים כאמצעי לדיכוי חדשנות וכי המונופול שמעניקות זכויות יוצרים לא נועד להעניק כוח כלכלי יותר מהנדרש כדי ליצור תמריץ ליצירה.

נושא חשוב נוסף העולה מבית המשפט, הוא שתוכניות מחשב שונות מהותית מעבודות אחרות המוגנות בזכויות יוצרים, כדוגמת ספרים, סרטים ויצירות מוזיקליות, משום שכמעט תמיד הן ממלאות תכלית שימושית ולפיכך ההגנה עליהן צריכה להיות מוגבלת יותר.

מה שהניע את בית המשפט היה האופן שבו ה-API של ג'אווה ניסה ליצור מוצרים חדשים ולהרחיב את השימושיות של טלפונים המבוססים על אנדרואיד. בית המשפט סבר, שפלטפורמת אנדרואיד היא יצירתית מאוד ומספקת כלי חדשני לסביבת הסמרטפון.

בית המשפט העניק משקל מועט בלבד למרכיב תום הלב של המעתיקה, והצהיר, "זכויות יוצרים אינן פריבילגיה השמורה למי שמתנהגים יפה."

בנוסף, מאחר והשוק העיקרי של אורקל לג'אווה SE כלל מחשבים נישאים ושולחניים, ולא סמארטפונים, בית המשפט קבע כי בפעולותיה גוגל לא גרמה לה הפסדים משמעותיים. באמצו נקודת מבט רחבה יותר על הסוגייה, בית המשפט היה מוטרד מכך שלנוכח השקעתם של המתכנתים בלימוד ה-API של ג'אווה, לו היה מתיר לאורקל לאכוף את זכויות היוצרים שלה, הוא היה עלול לסכל את יצירתן של תוכניות חדשות לנוכח העלויות והקשיים הכרוכים ביצירת APIs חדשים, שימשכו את המתכנתים ללמוד אותם באותה מידה.

החלטתו של בית המשפט דרמטית בגלל הדגש שהיא שמה על סוגיות המדיניות הציבורית שמאחורי חוק זכויות היוצרים ותקנות השימוש ההוגן. הוא פירש את כל אלה באופן רחב מאוד, תוך שהוא מדגיש שאם השימוש של המעתיקה (גוגל) נועד ליצור מוצר חדש ושונה, הרי שהשימוש הוא הוגן.

מה החשיבות לחברות ישראליות?

אם חברת תוכנה יכולה לטעון בהצלחה שהשימוש שהיא עושה בתוכנה של חברה אחרת יוצר מוצר  חדש ושונה, גדלה הסבירות שפעולותיה ייחשבו כחוקיות.

בעקבות תביעה זאת, ובמיוחד בהקשר של תוכנה, קוד פונקציונלי עשוי לזכות לפחות הגנה אם יועתק, במיוחד אם השימוש הסופי בו על-ידי המעתיק הינו יצירתי. בהתרת שימוש חוזר בקוד פונקציונלי כלבנת בניין ביצירת מוצרים חדשים ומחוללי שינוי, ניתן לראות תביעה זו כמקדמת את היכולת למנף את הידע של המפתחים כחלק משיתוף פעולה, ויצירת מוצרים בעלי תאימות הדדית (interoperable) המתבססים על APIs מוכרים.

חוק השימוש ההוגן של ישראל זהה למקבילו האמריקאי. ואולם, בניגוד לתביעה המתוארת, בתי המשפט בישראל הדגישו שוב ושוב את חשיבות "השימוש ההוגן" בניתוח שעשו לשימוש ההוגן בתוכנה. מעניין יהיה לראות אם לתביעה זאת תהיה השפעה על שיקול הדעת המשפטי בתביעות שימוש הוגן, במיוחד משום שעד היום פנתה ישראל לתקדימים אמריקאיים בחקיקת זכויות היוצרים והשימוש ההוגן שלה.