"עם סודות"
"עם סודות"
במצב המשפטי הנוכחי, לעתים לא תהיה ברירה אלא למסור את הרשומה להורים. למרות זאת, יש כמה כללים משפטיים עקרוניים שיש לזכור ולהזכיר לאותם הורים, ואשר במקרים מסוימים ניתן אף לעשות בהם שימוש כדי להימנע ממסירת הרשומה ללא קבלת הסכמת המטופל/ת.
ראשית, נזכור כי גם קטינים זכאים לפרטיות כקבוע בחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981 ובחוק זכויות החולה, תשנ"ו-1996, ובהתאם לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, הקובע בסעיף 7: "כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו". כל אדם – לרבות קטינים.
בעשורים האחרונים עוברת התפיסה המשפטית השלטת ממתן משקל מכריע לעיקרון "טובת הילד" – עקרון הגנתי הטומן בחובו הנחת יסוד כי יש להחליט בשם הילד – לדגש על "זכויות הילד", כלומר, הכרה באוטונומיה ובאינטרסים הנפרדים של ילדים, בהתאם לגילם ולבגרותם. המעבר עדיין לא קיבל ביטוי מלא בחוק הישראלי, אך פסיקת בית המשפט העליון מכירה בזכויות הילד במסגרת משפטנו, ונוטלת השראה פרשנית מן האמנה הבינלאומית בדבר זכויות הילד משנת 1989 (אשר אושררה בישראל בשנת 1991)[1]. הצעות חוק שונות מבקשות לעגן בחקיקה את עקרונות האמנה, הקובעת בין השאר (בסעיף 12) כי יש לתת "לילד המסוגל לחוות דעה משלו את הזכות להביא דעה כזו בחופשיות בכל ענין הנוגע לו, תוך מתן משקל ראוי לדעותיו, בהתאם לגילו ולמידת בגרותו של הילד".[2]
ועוד נזכיר את חוק זכויות החולה, הקובע בסעיף 18 (ג), מטפל רשאי שלא למסור מידע למטופל אם המידע עלול לגרום "נזק חמור לבריאותו הנפשית" של המטופל, ולהודיע על ההחלטה לוועדת האתיקה בלשכת הבריאות המחוזית.[3] כך, בהתאם לשיקול הדעת המקצועי, ככל שהמטפל/ת סבור/ה כי העברת המידע להורה עלולה לגרום נזק חמור לבריאות הנפשית או הגופנית של המטופל, ניתן לפעול בהתאם לאמור בסעיף לעיל.
לבסוף נזכר כי הדרך הטובה ביותר להתמודד עם מצב כזה היא מניעתו מראש: כבר בחוזה הטיפולי שמשורטט בין הצדדים בתחילת הטיפול יש להבהיר להורים ולמטופל/ת את חשיבות הפרטיות והסודיות מצד אחד, ואת גבולות הסודיות מצד שני. אם הטיפול מתמשך, חשוב לעדכן את ההסכמות בעניין בהתאם לגיל ולבגרות של המטופל/ת. כמו כן יש לתת את הדעת לכתיבת הרשומות (בניגוד לתרשומת האישית) באופן שיבטיח כי גם חשיפתן לעיני ההורים לא תפגע יתר על המידה באמון ובפרטיות המטופל/ת.
– סוף –
[1] ר' למשל אחד מפסקי הדין הראשוניים בתחום, פסק דינו של הנשיא שמגר בע"א 2266/93 פלוני, קטין נ' פלוני, פ"ד מט(1) 221.
[2] האמנה בדבר זכויות הילד (פורסם ברשומות: כתבי אמנה 1038, כרך 31).
[3] סע' 18 (ג) לחוק זכויות החולה, תשנ"ו-1996.
[4] ר' לעניין זה סעיף 4.2. בקוד האתיקה של הפסיכולוגים בישראל (2017), וכן את המאמר "סוגיות מקצועיות-אתיות בעבודת הפסיכולוג עם מתבגרים", "פסיכואקטואליה" יולי 2018, מטעם ועדת האתיקה של הפ"י:
https://www.psychology.org.il/StaticContent/july2018/index.html#52
